עמותת ״יד דוד בן-גוריון״ (ע״ר)
"מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים."
דוד בן-גוריון
הידעת?
דוד בן-גוריון התחיל לעמוד על הראש בעצתו של הד"ר משה פלדנקרייז, אשר טען כי ראשו של בן-גוריון גדול ביחס לגופו הקטן.
מידי בוקר אכל בן-גוריון "קוּץ'-מוּץ'", עיסת גבינה מתוקה, מעשי ידיה של רעייתו פולה. על אף שהוא סלד ממאכל זה, המשיך לאכול אותו גם לאחר פטירתה של רעייתו, על מנת לזכור אותה ולכבדה.
דוד בן-גוריון לא השתמש במילת היחס "את" משום שטען שהיא מיותרת בשפה העברית.
בן-גוריון נזקק לכדורי שינה, אולם משהבין שהם עלולים לפגוע בזיכרון, הפסיק ליטול אותם, ומאז ישַן לכל היותר שעתיים בכל לילה.
דוד בן-גוריון נהג להתכתב עם ישראלים מכל גווני הציבור. לפעמים ההתכתבות נמשכה כמה שנים מבלי שבן-גוריון יפגוש או יכיר את האדם שעמו התכתב.
דוד יוסף גרין נולד בי"ז תשרי תרמ"ז (16.10.1886) בעיירה פלונסק, פולין, כילדם השישי של שניידל ואביגדור גרין. בגיל 14 יסד עם כמה נערים בני עירו אגודה ציונית בשם "עזרא", שחבריה התחייבו לדבר עברית. ב-1906 הגיע בן-גוריון ליפו. ביום עלייתו הלך לפתח-תקוה. תקופה מסוימת עבד ביקב ראשון לציון ובכפר סבא. ב-1907 עלה לגליל והשתקע בסג'רה. ב-1910, בוועידת פועלי ציון נבחר יחד עם יצחק בן-צבי ורחל ינאית כחבר מערכת השבועון "האחדות", בו נתפרסם במאמרו הראשון בחתימה: בן-גוריון.
ב-1912 למד משפטים באוניברסיטת איסטנבול, תורכיה. כשהגיע לחופשת לימודים בארץ (1914) פרצה מלחמת העולם הראשונה. ב-1914 גירשו אותו התורכים מהארץ, ויחד עם יצחק בן-צבי הוגלה לאלכסנדריה. באותה שנה יצאו שניהם לניו-יורק, והחלו בארגון תנועת ה"חלוץ".
בדצמבר 1917 נשא לאישה את פולה מונבז. נולדו להם שלושה ילדים: גאולה, עמוס ורננה.
ב-1918 עוררו בן-גוריון ובן-צבי תנועת התנדבות לגדודים העבריים, בן-גוריון התנדב לגדוד. עם הכיבוש הבריטי חזר לארץ-ישראל, בה החלה פעילותו בתנועת-העבודה, יחד עם ברל כצנלסון.
מ-1921 עד 1933 שימש כמזכירה הכללי של הסתדרות העובדים בארץ-ישראל, שהיה ממייסדיה. ב-1935 נבחר כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית - תפקיד בו כיהן עד שנבחר, ערב הקמת המדינה, כיושב ראש "מנהלת העם". ב-1939 כאשר פורסם "הספר הלבן", לפיו הגבילו הבריטים עליה והתיישבות יהודית, קבע בן-גוריון את קווי המאבק על-ידי הגברת ההעפלה והקמת נקודות התיישבות, גם במקומות אסורים מטעם השלטון הבריטי. ב-1942 יזם את "ועדת בילטמור", שאישרה את "תכנית בילטמור", אשר הוא התווה. ב-1945 ביקר במחנות שארית הפליטה באירופה.
ב-1947 קיבל לידיו את תיק הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית.
בכ"ט בנובמבר 1947 נתקבלה החלטת עצרת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל.
בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, הכריז בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל (בטקס שנערך במוזיאון הישן של תל-אביב). עם הכרזת המדינה - עמד בראש הממשלה הזמנית וכיהן בתפקיד שר-הביטחון. במלחמת העצמאות ניצח בן-גוריון על המערכה, ושקד על עיצוב כוחו ודמותו של צה"ל. הכרעותיו הצבאיות קבעו את מהלך המלחמה.
ב-1949 יזם העברת משרדי הממשלה לירושלים. הוא המשיך לכהן בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון עד להתפטרותו הסופית מהממשלה, ביוני 1963 (פרט לתקופה שבין דצמבר 1953 ונובמבר 1955).
בדצמבר 1953 התפטר ועלה לקיבוץ שדה בוקר שבנגב. במתן דוגמא אישית של התיישבות רצה למשוך צעירים ליישוב הנגב.
בפברואר 1955 חזר לכהן בתפקיד שר-הביטחון. בנובמבר 1955 נבחר לראש-הממשלה ושר-הביטחון. באוקטובר 1956, לאחר מגעים עם בצרפת ובאנגליה, התקיים מבצע "קדש" ונכבש חצי-האי סיני. בעקבות לחצי במעצמות - הורה בן-גוריון על נסיגה.
בשנים 1960-1961 נפגש עם אייזנהואר, אדנאור, דה-גול, דיפנבייקר, צ'רצ'יל וקנדי. ב-1963 בהיותו בן 77, החליט בן-גוריון להתפטר מהממשלה.
בשנת 1968 נפטרה פולה בן-גוריון. ב-1971, בגיל 85, התפטר מחברותו בכנסת, פרש כליל מפעילות פוליטית, והקדיש את זמנו לכתיבת זיכרונותיו.
בשבת ו' בכסלו תשל"ד, 1.12.1973, בגיל 87, נפטר דוד בן-גוריון ונקבר במדרשת שדה-בוקר, ליד קבר רעייתו, בחלקת קבר אותה בחר בחייו.